בפוסט הקודם התחלתי לדבר על הפניות כעל משאב לא מנוצל בעסק. עוד אחזור לכך, אבל כרגע אני רוצה לדבר על משהו חשוב עוד יותר להצלחה שלך. לא רק בעסק. בחיים.

מה המשותף למשאבים הבאים: כסף, ציוד משרדי, מחשב, מכונית, כיכר לחם, חופן עפר?

התשובה: כולם, ללא יוצא מן הכלל, מחייבים אותך להשקיע את המשאב הראשוני שלך כדי להשיג אותם. זמן.

היקום מחלק לנו זמן במנות קצובות בנות שנייה אחת בכל שנייה, ואנחנו מנצלים את המשאב הזה כדי להשיג כל דבר אחר שאנחנו רוצים. לכן, המשאב הקריטי ביותר לנהל אותו מכל המשאבים כולם הוא הזמן שלך.

יש רק שתי שאלות שצריך לענות עליהן בקשר לזמן:
1. האם בחרת להוציא את זמנך על הדבר החשוב לך ביותר?
2. האם ניצלת את הזמן הזה באופן יעיל?

התשובה לשאלה הראשונה צריכה להתייחס למטרות אסטרטגיות, לחזון. אבל כעת אני מסתכל דווקא על השאלה השנייה. כמה מהזמן שלך הוא באמת יעיל?

נניח שהחלטת להשיג משהו. נניח שאותו משהו הוא הדבר הכי חשוב והכי נכון עבורך להשיג אותו כעת, וזה הדבר העיקרי שמעסיק אותך. כמה זמן, באמת, יושקע בהשגת אותו דבר? הדבר הכי חשוב?

הייתי רוצה לבקש ממך לעצור רגע ולדמיין את אתמול מהרגע שקמת ועד שהלכת לישון. עד כמה הזמן שלך נוצל בצורה יעילה?
אחרי שנחסיר מסך השעות את קריאת האימיילים והגלישה באינטרנט, את המענה לטלפונים ולהפרעות מסוג "יש לך דקה?" שנמשכות חצי שעה, את הפסקות האוכל, ההליכה לשירותים, לפינת הקפה, לדבר עם האיש במשרד לידך, עם הילדים. אחרי שננכה את הזמן שהוצאת על מטלות שגרתיות ומשימות שאחרים רוצים ממך, ואת הזמן שבילית בלהיזכר איפה היית לפני ה"יש לך דקה?" האחרון. אחרי שנוריד את כל אלו ועוד – מה יישאר?

אופס. אפילו כשאנחנו מתחילים יום עבודה בכוונה ברורה לעסוק בדבר שהכי חשוב לנו, בדרך כלל רוב היום יוצא על דברים אחרים. המשאב האחד החשוב ביותר שלנו מתבזבז לכל עבר בלי בקרה או שליטה.

אבל אם נדמה לך שלפחות השעות הבודדות שנותרו מיום העבודה שלך אחרי התרגיל האחרון נוצלו באופן פרודוקטיבי, יש לי חדשות רעות עבורך.

פיטר דרוקר לימד אותנו כבר לפני שנים רבות שרק שני דברים בעסק יכולים להיחשב כמייצרי הכנסות: המו"פ והשיווק. המו"פ מפתח מוצרים ושירותים חדשים שנוכל למכור, השיווק מוכר אותם. כל שאר הפעילויות שיש בעסק הן הוצאות.

כאשר מבינים את העיקרון הזה, מתבררת אמת מכאיבה – ייתכן שבמהלך יום עבודה שלם עסקת בעבודה פרודוקטיבית פחות מרבע שעה, ולפעמים אפילו לא זה. וכשמבינים זאת, קל יותר להבין מדוע אנשים חרוצים רבים אינם מצליחים, מדוע עסקים וארגונים רבים אינם מצליחים להתרומם. הרוב המכריע של הזמן שלהם אינו מנוצל לתכלית פרודוקטיבית.

התקווה שבתובנה זו טמונה בכך שאם די בכמה דקות בודדות של עבודה פרודוקטיבית ביום על מנת לקיים, אם גם באופן 'צולע' ולא מוצלח, את מה שמושג היום, הרי שאם נלמד לפעול בצורה יעילה יותר, יש לנו סיכוי טוב להגיע להצלחה אדירה. ואכן, אנשים מצליחים רבים עושים זאת בזכות שעה או שתיים ביום, שמושקעות באופן יעיל בדבר הנכון.

הפוסט הזה, למשל, הוא גבולי מבחינת הפרודוקטיביות שבו. יש בו אלמנט של מו"פ, יש לו משמעות שיווקית מסוימת, אבל הן אינן ממוקדות סביב יעד ספציפי ולכן אינני מצפה לתוצאה ספציפית מהפוסט הזה. זו הסיבה שכתיבתו התעכבה זמן רב כל כך בעת שהייתי עסוק בדברים פרודוקטיביים יותר (כמו גם בלא מעט מטלות) שרציתי לסיים לפני שיצאתי להגשים חלום שאנחנו חולמים כבר שנים רבות – חופשה משפחתית ארוכה בארה"ב. אני משלים את הפוסט הזה בכמה רגעים שנוצרו לי כשהתעוררתי לפני כולם לבוקר הרביעי שלנו בעיר הערפל – סן פרנסיסקו, בעיקר כדי להזכיר לכם שחלק חשוב ממה שדרוקר התייחס אליו כמו"פ זה לחלום חלומות שמתכוונים להגשים.

"יעדים הם חלומות עם תאריכי הגשה"
(דיאנה שארף האנט)