כנראה שאני לא כל כך מחובר, כי רק היום שמעתי על הצעת החוק המיועדת להגביל את זכות ההורים לקבוע את השם הניתן לילדיהם. בתור מישהו שבא מבית אשכנזי חילוני וגדל עם השם שמעיה, אני חושב שאני רשאי להביע דיעה ממקור ראשון. זהו חוק מטומטם באקסטרים. דוגמה קלאסית לכוונה טובה שירדה מהפסים.
לא שלהיות 'שמעיה' היה כיף גדול בתור ילד. זה שם שגרר תגובות לא נעימות (אבל תמימות) מילדים אחרים, ומיותרות (ומטופשות) ממבוגרים – החל מ"אה, משמעיה ואבטליון?" בהתחלה, ועד "אנג'ל?" כשאותו פושע נעשה מפורסם יותר מראשי הסנהדרין. למעשה, כשנכנסתי לחטיבת הביניים זו היתה הפעם הראשונה עבורי שבה נתקלתי בקבוצת אנשים חדשה, וכולם היו מספיק בוגרים כדי לא לעשות מזה עניין.
לא אהבתי את השם הזה כילד, אינני אוהב אותו במיוחד גם היום. לא התלהבתי מהנטייה האוטומטית של אנשים לשייך אותי לעדות המזרח על בסיס השם הזה (או להניח שאני דתי, או מבית דתי). אינני אוהב במיוחד את הצליל שלו, ואף אחד מעולם לא הצליח לייצר ממנו כינוי שיידבק. ואגב, לשם עצמו אין שום משמעות בעיני. אינני מאמין שהוא מקנה לי קו ישיר למישהו, ואני מצדי ממש אינני נוהג להקשיב למסרים על אותו קו.
אבל יש משמעות בעיני לעובדה שאני קרוי על שם סבי, שמעיה פלורנטל, שנפטר זמן קצר לפני שנולדתי. יש משמעות בעיני למשמעות שהוא ראה בכך כשביקש שיקראוני על שמו. יש משמעות בעיני למשמעות שהיתה לכך עבור האשה הנפלאה שהיתה סבתי, בלה פלורנטל, ולמשמעות שעדיין יש לכך עבור אמי הנפלאה לא פחות. בשום אופן לא הייתי רוצה שמחוקק מרוחק כלשהו ייקח לעצמו את הזכות לגזול ממשפחתי את הזכות למשמעות הזו, גם אם היא העמידה אותי לפעמים במצבים לא נעימים.
וכן, למרות שהרוצח העלוב ההוא, שמעיה אנג'ל, מת כבר מזמן, עדיין יש את האהבלים שמעלים את זכרו באוב כשהם נתקלים בי. לצערי, את אבטליון כבר לא מזכירים בכלל. אולי זה אומר משהו על ההשכלה בדור שלנו. ועדיין יש את כל אלו שמתבלבלים בין שמי הפרטי לשם המשפחה (וזה עובד נפלא גם באנגלית), ויש את המצבים החוזרים ונשנים שבהם אני ממלא איזה טופס שבו מבקשים שם ושם משפחה, ואיזו נשמה פקידותית טובה, אבל עם מעט קרדיט לאינטליגנציה שלי, הופכת אותם אחר כך. אז מה?
היום אני חוגג בדיוק 48 שנים שבהם אני שמעיה. תמיד הייתי, ואינני יודע לחשוב על עצמי ברצינות כמו מישהו אחר. אז השם שלי ייצר לי קצת אתגרים בחיים. אז? למי אין כאלו? בכולנו יש דברים שאפשר ללעוג להם, לכולנו יש דברים שאיננו אוהבים בעצמנו, או שאחרים לא אוהבים בנו. מדוע זה עניינו של המחוקק? האם השלב הבא הוא שכל הורה שילדו נולד עם אף יהודי לתפארת, או שלבתו יש ציצים קטנים, יהיה מחוייב בחוק לממן ניתוח פלסטי? נעטוף את כולם בצמר גפן ונעקור מהם כל יכולת להתמודד עם העולם בעצמם, בלי קביים? מאחר שאני גם מאמן, זה יכול לייצר לי המון עבודה בשנים הבאות, אבל אני עדיין חושב שזה מטופש.
כהורה, גם אני רוצה להגן על הילדים שלי מפני מה שאני חושב שמסוכן להם. כאזרח, יש דברים מסויימים שאני חושב שמותר לי לרצות להגן גם על ילדיהם של אחרים מפניהם, אבל מ א ו ד בזהירות בבקשה.
לא שאני בעד החוק או בעד שמות מוזרים(אם כי לקרוא לילדה שולחנית זה אכן קצת מוזר) רק כדי להיות בטוחה שקראתי נכון, אתה "רשאי להביע דעה ממקור ראשון" כי אתה אשכנזי חילוני בשם שמעיה.
מה בדיוק הפריע לך שמישהו אי פעם חשב שאולי אתה מזרחי/ שחור/ פרענק, כי ככה השתמע מהשם שלך????????
מה שהפריע לי היה עצם הנחת השיוך האוטומטי על בסיס השם.
אגב – באופן כללי, אני גאה במורשתי האשכנזית רומנית/הייקית, באותה המידה שאני מכבד את מורשתם של בני עדות אחרות. המילים שחור ופרענק באו ממך. הן אינן שלי. מעולם לא השתמשתי בהן בחיי ביחס לאדם כלשהו. אינני חושב במושגים כאלו.