לפעמים אני מאמן, לפעמים אני יועץ. אני גם משלב את הדברים. אבל משהו שהחלטתי כבר מזמן שאני לא מוכן להיות בשום פנים ואופן זה עובד סוציאלי של אף אחד.

אם יש לך בעיה לפתור, אעזור לך להבין את שורשיה ולפתור אותה.
אם חסר לך ידע, אעזור לך לרכוש אותו. אני מוכן לשבור את הראש איתך עד שנפצח את הקיר (אם כי בדרך כלל אני מעדיף למצוא את הדלת שבדרך כלל נמצאת שני מטר הצידה משם).
אם יש לך אמונות שמגבילות אותך אני אחשוף אותן. אם הנחות היסוד שלך לא מבוססות, אני אשמיט אותן מתחתיך.
אם קשה לך לשלם לי את מה שאני שווה, נהיה יצירתיים ונמצא פתרון. אם אני לא הדבר הכי טוב עבורך אעזור לך למצוא את מי שכן. האמונה שלי בך, בערך האינהרנטי שלך, ביכולתך לעשות, להצליח, אולי גדולה אפילו מזו שלך עצמך, ואני אמשיך להאמין בזאת גם כשאחרים יפסיקו.

אבל מה שאני לא אעשה זה לשבת ולשמוע בכיינות אינסופית. הנה טישו, ויאללה, למשיך. אני לא אחזיק לך את היד ואלטף לך את הראש ואגיד לך שזה בסדר. קוצי מוצי זה במחלקה של אמא שלך. אני לא מוכן לבזבז את הזמן היקר שלי על אנשים שמוותרים לעצמם ומתייאשים. מי שעובד איתי – מבחינתי אין לו זכות להתייאש, ואם הוא מתעקש על זה, הוא לא עובד איתי יותר.

כן העולם דופק אותנו לפעמים, וזה מבאס. תקוות מתנפצות, עסקאות נכשלות, אנשים מאכזבים אותנו והאבטיח שקנינו היה חיוור וחסר טעם. מותר להיות בבאסה. גם אני מבקר שם לפעמים לתקופות קצרות. היית? יופי. עכשיו לצאת מזה בבקשה ולהתחיל לעשות משהו בעניין.

כן, זה לא צודק. Shit happens. Deal with it. במקום לבכות כמה זה לא צודק, אני מעדיף לארוז את זה ולמכור את זה כדשן אורגני.
את כולנו מניעים רגשות. אבל אם לא הסירו לך את רוב המוח בניתוח, יש לך את המנגנונים לכוון את ההנעה הזו באמצעות רציונל. ההגה בידיים שלך, לא של אף אחד אחר. ולכן גם האחריות לתוצאות היא שלך. תמיד.
ולא, זה לא תמיד קל. אף אחד לא הבטיח לנו קל. הידע לעולם לא יהיה שלם, המשאבים לעולם לא יהיו מספיקים לכל מה שאנחנו רוצים לעשות, המטאור עשוי ליפול עלינו בשבוע הבא, או שהבורסה תיפול קודם. או שניהם. אז? לכל דבר יש מחיר – לעשייה ולאי-עשייה. כמה זה שווה לך? רוצה את זה? התשלום בקופה ליד היציאה מימין.

ודרך אגב, לפני הרחמים העצמיים, כדאי לזכור שבהגדרה, כל מי שקורא את זה שייך לעשירון העליון בעולם, אם לא גבוה מזה. כמה באמת קשה לך לעומת גבר בן 30 משבט הטוטסי שכרגע מסר כנדוניה את כל העדר שבנה במשך עשר שנים, וצריך להתחיל מחדש, מאפס, עם אישה ובקרוב גם ילדים? כמה נוראים החיים שלך לעומת אלו של אמא חד-הורית בשכונת עוני בארה"ב, שכשערכו בה ניסיון וירו כאלף כדורים ברחובות, אף אחד לא טרח להתקשר למשטרה? כמה מועטים סיכוייך להצלחה ולחיים טובים ביחס לבדואית בת 14 באחד האוהלים מדרום לבאר שבע?

עבדתי עם כמה עובדים סוציאליים. אני מעריך מאוד אותם ואת מה שהם עושים. אני מתפעל מיכולתם האינסופית לצפות באנשים נכשלים, בורחים מאחריות, מוותרים, ולהמשיך להיות מקור של תקווה ותמיכה עבורם. אבל אני לא אחד מהם.