המכורים למידע הם אנשים שתמיד רוצים לדעת עוד. הם אלו שבארוחת הבוקר קוראים (בפעם המליון ) את מה שכתוב על קופסת הדגנים, שבפקק קוראים כל מה כתוב על האוטובוס שלפניהם. כשהיו צעירים, חלק גדול מזמנם עבר עם האף בתוך ספר. היום כשהם בוגרים ועסוקים יותר, הם גונבים גלישות באינטרנט תוך כדי עבודה, נרשמים ברשימות תפוצה לקבל דוחות שלא יספיקו לקרוא, ומרגישים אשמה תמידים לגבי ערימת הספרים ליד המיטה – אלו שקנו ולא הספיקו לקרוא.

המכורים למידע יודעים המון. הטובים שבהם מסוגלים גם לחבר את המידע לסיטואציות מהחיים ולהביא לאחרים תשובות ופתרונות. בדרך כלל הם יכולים לצטט מה אמר מישהו על העניין, ומה היה כתוב על זה בעיתון. הם מהווים מקור תמידי של ידע לאחרים. אבל רובם סובלים מבעיה חמורה אחת. כשצריך לעשות משהו, הם עדיין תקועים בשלב איסוף המידע. הם תמיד רוצים לדעת עוד לפני שיפעלו. הם תמיד צריכים להבין קצת יותר. הם תמיד רוצים להיות קצת יותר בטוחים שהם יודעים הכל לפני שהם זזים.

אני רואה את המכורים למידע צופים בערוצי המדע בטלביזיה. אני רואה אותם באינטרנט, צופים בוובינר אחרי וובינר. קונים מוצר ידע אחרי מוצר ידע. אני רואה אותם בקורסים שאני מלמד, מתמוגגים מכל רעיון חדש, מכל כלי מצוחצח ומבריק שהם מוסיפים לארגז שבראשם, שם הוא בדרך כלל נשאר ללא שימוש ממשי. אני רואה אותם ברשימות הדיוור שלי, באימיילים המחמיאים לי על מה שאני כותב, על הרעיונות והחדשנות שהם לא מיישמים. כי המכור למידע לא לומד כדי להשתמש. הוא אספן. וכמו אספן בולים, מה שהוא רוצה זה שיהיה לו עוד ועוד. פשוט שיהיה. המכור למידע מפיק עונג צרוף מלהוסיף לעצמו עוד ועוד עובדות ותובנות. הוא לא מרגיש שום צורך מיוחד לעשות איתם משהו מועיל (אבל כמו כל מכור, יתווכח בחירוף נפש כנגד כל מי שיטען שזה בזבוז חסר תוחלת, ויביא כדוגמה איך לאט לאט הוא דווקא מיישם בחיים שלו את כל מה שלמד). אבל בבחינה אמיתית ומדידה, הפרודוקטיביות שלהם אינה מתקרבת כלל לזו של אלו שעושים.

את המכור למידע אני רואה גם במראה, כי אני אחד מהם. אני מכור למידע בגמילה תמידית. במשך השנים פיתחתי כמה הרגלים שעוזרים לי להתמקד יותר בעשייה, אבל זה מחייב אותי לעירנות מתמדת. הטמעתי בעצמי את הגישה שאומרת 85% מייד עדיף בהרבה על 100% עוד שבועיים. אני משתמש במנגנון מתוחכם שעוזר לי לתכנן את הדברים החשובים לעשות כל יום, מראש. אני בונה סדרי יום שמונעים ממני להיכנס לאימייל כל חמש דקות. פעם בכמה שבועות אני מוחק את עצמי באופן יזום מכל מיני רשומות תפוצה שאיכשהו נכנסתי אליהם (תמיד מסיבה טובה) אבל בפועל איני מגיע לקרוא את המידע שמגיע מהן. ואני יודע שזה תמיד יהיה כך, כי הדחף לספוג עוד ועוד מידע מובנה בי. וכן, היכולת לעשות אינטגרציה של המידע הזה עומדת בבסיס הרבה מההצלחות שלי, אבל זהו איזון עדין בין ללמוד לבין לעשות. איזון שתמיד קל בו יותר לגלוש ללמידה במקום לעשייה.

עידן המידע שלנו הפך להיות גן עד לאוכלי הלוטוס של המידע. הפיתוי התמידי של עוד מידע, עוד מידע, עוד. חשוב להזכיר לעצמנו שכל המידע הזה הוא חסר תועלת לחלוטין, עד שלא נעשה איתו משהו במציאות.