מחשבה על זמן פנוי ואיך מנצלים אותו

לפני כמה כשנים ראיתי מחקרים לפיהם הישראלי הממוצע צופה בטלוויזיה כ-4 שעות ביממה, מהן 60% הן תוכניות בידור (בדגש על ריאליטי) וחלק ניכר מהיתר מוקדש לחדשות. לא חיפשתי מידע עדכני אבל המגמה באותה תקופה היתה של עליה הדרגתית בשעות הצפייה.

ארבע שעות ביממה. שישית מהחיים, אולי רבע משעות בהן אנשים ערים, יוצאת על פעילות אשר ברובה הגדול אינה תורמת להם דבר ואינה מקדמת אותם לשום מקום. לא השכלה, לא מקצוע, לא הכנסה, לא שיפור ביחסים החברתיים. מטורף.

אל תבינו אותי לא נכון – אני לא פנאט שונא טלוויזיה. אני רואה טלוויזיה לעתים קרובות. אני צופה הרבה בערוצי המדע, יש לפעמים סדרות שתופסות אותי, ואפשר למצוא אותי צופה גם תוכניות בריאליטי לפעמים – בעיקר אלו שבהן ההתמודדות היא בעיקר של המשתתף עם עצמו מול האתגר ופחות 'היאבקות בוץ'. אני גם רואה לפעמים כמה דקות של חדשות (כמה דקות מספיקות בהחלט להבין מה חשוב, וכל היתר הוא מטחנת מילים חסרת ערך בין הפרסומות).

אז כן, גם אני רואה טלוויזיה.

אבל כמה?

טים פריס, האיש שכתב את 'שבוע העבודה בן 4 השעות' טוען שאפשר להספיק להתפרנס ואפילו להגדיל את העסק בארבע שעות בשבוע. לי יש את הספקות שלי בעניין, אבל אין ספק שארבע שעות הן זמן רב.

בארבע שעות אני יכול להגיע כמעט לכל מקום בארץ. אני יכול לפגוש אנשים שמקדמים אותי ואת העסק שלי. אני יכול לייצר קשרים, לתכנן שיתופי פעולה, להניע דברים. בארבע שעות אני יכול ללמוד שיטה חדשה לקידום באינטרנט, או לכתוב, לערוך ולסדר מצגת להרצאה חדשה עד לשלמות.

תנו לי שבוע של ימי עבודה בני ארבע שעות ובסופו יהיה לי מוצר דיגיטלי חדש עומד מוכן למכירה, עם דף מכירה, חיבור למנגנוני דיוור וסליקה, רצף אימיילים למכירה ועוד יישאר לי זמן לקפה. תנו לי חודש של ימי עבודה בני ארבע שעות וסביב המוצר הזה תיוולד סדרה שלמה של מוצרים נוספים, או תוכנית לקורס פיסי באורך שנה. תנו לי חודשיים כאלו ואכתוב ספר חדש מאפס, כולל מחקר, עריכה והכנה לדפוס. הוסיפו עוד שבועיים-שלושה והספר יתורגם, יועלה לאמזון ויקודם שם עד לרמה שבה המכירות שלו כבר מתגלגלות מעצמן בקצב קבוע.

אז אל תגידו לי שאין לכם זמן, בסדר? אם אתם מבלים יותר מחצי שעה ביום מול הטלוויזיה, אל תעזו להשתמש בתירוץ הזה כשאתם מדברים אתי. תגידו שיש לכם עדיפויות אחרות. תגידו שאתם מעדיפים לא לעבוד קשה, שאתם מעדיפים לנוח, שאתם נהנים מההתמכרות שלכם יותר מדי ואתם לא רוצים להפסיק. אבל אל תגידו לי שאין לכם זמן לכתוב את הספר שלכם.

בסופ"ש הקרוב – איך אתם מתכוונים להעביר את הזמן שלכם? אם תחליטו שאתם רוצים להתחיל לנצל את הזמן הזה ביעילות ולעלות על המסלול שישנה את החיים המקצועיים שלכם לטובה, פחות או יותר מכל היבט שניתן לחשוב עליו, זה מקום טוב להתחיל בו.

למה ביצעתי העברה בנקאית של 25,000$ תמורת השכלה?

באחת הפעמים שפרסמתי את "יוצאים לאור", התוכנית שלי לאנשים שרוצים לכתוב ספר מקצועי מצליח, קיבלתי תגובה מאחת הקוראות שלי, אשה שאני מעריך ומכבד, בזו הלשון:
"מלך הרצינים זה אתה!! וואו. אין לי מילים .מענין אותי מאד. נשמע כמובן מחייב מאד ועלי לקבל החלטה  לגבי כל ההשקעה הנדרשת וכנראה יותר מכול לגבי כמה אני רצינית לגבי זה."

אני רוצה לומר פה כמה דברים על השקעה נדרשת ורצינות.

ראשית, אין ארוחות חינם בעולם. לא באמת. דברים טובים מחייבים השקעה. זה יכול להיות כסף, זה יכול להיות זמן, זה יכול להיות מאמץ. ברוב המקרים – כל השלושה.

רוב האנשים רוצים ביטחון מלא שההשקעה שלהם תצליח ואז יעשו. הניסיון שלי מראה שאנשים מצליחים מתחייבים להשקעה הנכונה גם כשאין להם, וזה מה שהופך אותם למצליחים.

יש בינינו אנשים שמרוויחים את לחמם בעבודת כפיים. ביצירת ערך בידיהם. אבל מי שקורא את הדברים שלי כאן עכשיו, כמעט וודאי שנמנה עם הקבוצה שפיטר דרוקר קרא לה "עובדי ידע". אנשים שפרנסתם מבוססת על הפעלת הידע שלהם.

בעולם שמבוסס על ידע, אין דבר בעל ערך יותר מאשר הידע הנכון והמתאים ביותר למה שברצונך לעשות. אפשר להשיג את הידע הזה בהתנסות אישית – ניסוי וטעיה. זה גוזל זמן רב, עולה הרבה כסף, ולא נותן שום ביטחון לגבי נקודת הזמן שבה מגיעים לרמת הידע הנדרשת כדי להצליח. לכן, דרך טובה יותר היא ללמוד ממי שכבר עשה בהצלחה את מה שאתה רוצה לעשות. אחת ההגדרות למומחה היא "מישהו שכבר עשה את כל הטעויות בתחום מסויים". זו הסיבה שאנחנו משלמים למומחה, כי זה זול בהרבה מלשלם בעצמנו את מחיר כל הטעויות האלו.

במהלך העשור האחרון השקעתי אלפי שעות ואלפי דולרים בהשכלה שלי. ממנהל שכיר עם התמחות מקצועית ספציפית למדתי להיות מאמן, מחבר ספרים, משווק אינטרנט, יזם ועוד כמה וכמה דברים. לא עשיתי אף פעם את הרשימה המדוייקת, אבל בחישוב מהיר מדובר בסכום שבין 40,000-45,000$ שהוצאתי באופן ישיר. כסף שעבר מחשבון הבנק שלי לחשבונם של אנשים שתרמו להשכלה שלי.

ההחלטה האחת הגדולה ביותר שעשיתי בנושא זה היתה ההחלטה לשלם 25,000$ (וזה לפני הוצאות נסיעה) למורה ומנטור שאני מעריך אולי יותר מכל האחרים, תמורת האפשרות לשבת וללמוד ממנו באופן אישי. חשבו על הסכום הזה. 25,000$. במונחים של היום, מדובר בקרוב ל-100,000 ש"ח תמורת השכלה. אפשר לעשות מסלול מתואר ראשון ועד פוסט-דוקטורט בישראל בפחות מזה. אני עדיין חושב שזו היתה אחת ההשקעות הטובות שעשיתי.

תמונה של רשימה בכתב יד על בלוק כתיבה צהוב עם ארבעת הממים להצלחה
ארבעת הממים להצלחה: מדמיין, מעז, מבצע, משיג.

לטעמי, רוב האנשים תקועים באמונות מגבילות שגורמות להם לשאול את עצמם את השאלות הלא נכונות. הם חושבים במונחי הוצאה במקום לחשוב במונחי הזדמנות. הם שואלים "האם אני יכול להרשות את זה לעצמי עכשיו?" בזמן שהיו צריכים לשאול "מה ארוויח מכך בטווח הארוך לעומת מה שאשקיע?" הם שואלים את עצמם "למה זה עולה סכום כזה?" במקום לשאול "מה יהיה המחיר, בזמן ובכסף, לעשות את זה לבד, ומה הסיכויים שאצליח לבד?" הם שואלים "איך אדע בוודאות שזה יצליח?" במקום לשאול "מה אני צריך לעשות כדי להצליח?" ובעיקר, הם לא מתחייבים לעצמם להצליח. רמז – כשמתחייבים להצליח, זה קורה.

בשנה האחרונה ייצרתי לעצמי ולאחרים הכנסות במאות אלפי שקלים במכירות שנבעו מיכולות כתיבה ושיווק שפיתחתי על בסיס ההשכלה שרכשתי, וזה אפילו לא היה הדבר העיקרי שעשיתי השנה. הספרים שכתבתי לא יעשו אותי עשיר, אבל הם מספקים הכנסה קבועה כמעט ללא שום מאמץ, ואילו זה מה שהייתי רוצה לעשות, הייתי יכול להפוך את הערוץ הזה למקור הכנסה עיקרי פשוט ע"י שכפול הדברים שכבר עשיתי. אין בישראל הרבה אנשים שמכרו אי-פעם מוצר ידע בסכום העולה על 25,000 ש"ח. אני עשיתי זאת ועושה זאת גם עכשיו.

זהו הערך של השכלה. זהו קנה המידה הנכון לשפוט בו את ההשקעה שלכם בידע ובמומחיות שדרושה לכם כדי להצליח. אז כשאתם שוקלים האם להשקיע בידע שאתם צריכים כדי להשיג את מה שאתם רוצים, שאלו את עצמכם את השאלות הנכונות.

 

………………………………..

אם הידע שחשוב לכם הוא איך לתכנן, לכתוב, להפיק ולהוציא לאור ספר מקצועי מצליח שייצר לכם אוטוריטה, יגדיל את ההשפעה שלכם, יביא לכם שיתופי פעולה והזמנות עבודה ובאופן כללי ישנה את החיים המקצועיים שלכם – כאן תמצאו אותו. 

אני מאמין ביד שעושה

אתמול הוצאתי אימייל תזכורת לכך שהיום בחצות פג תוקפם של הבונוסים למצטרפים מהירי ההחלטה לתוכנית "יוצאים לאור" – תוכנית הלווי שלי לאנשים שרוצים לכתוב ספר מקצועי מצליח אבל לא רוצים לעשות את זה לבד. האימייל הזה, חוץ מהמידע שהיה בו, הכיל גם סוג של "מתיחת קו בחול" בין אלו שמקבלים החלטות ועושים, לבין אלו שדוחים את ההחלטות. מסתבר שהאימייל הזה הכעיס מספר אנשים. המטרה כמובן אינה להכעיס. אבל אינני מצטער שכך קרה.

כדי להבין זאת יש להבין את הרקע לאימייל ההוא. הרקע הוא ההתלהבות שלי לנושא, האמונה שלי בחשיבות שלו, האמונה שלי בתוכנית שאני מציע ובערך שהיא מבטיחה למשתתפים בה. אני לא ניגש לכתוב לרשימה שלי רק בהגיון קר, בדיוק כפי שאני לא כותב כאן עכשיו רק כמשווק אינטרנט שמנסה למכור לך משהו (ואני בהחלט מנסה למכור לך משהו – שלא יהיה שום ספק בזה). אני כותב מפני שבאמת אכפת לי.

ובגלל שאכפת לי, אני מתמודד גם עם התסכול שנובע מחיכוך באנשים אשר לי אכפת מההצלחה שלהם יותר מאשר להם עצמם. מתסכל אותי לראות אנשים משיגים פחות. לא בגלל שהם משיגים פחות ממה שהם יכולים. זה לא מעניין. פוטנציאל אינו מניע הולם לפעולה. מתסכל אותי לראות אותם משיגים פחות ממה שהם רוצים להשיג. מפריע לי לראות את האנשים שאומרים בפה מלא שהם רוצים משהו, ובאותו משפט עצמו מספרים לי מדוע הם לא יעשו את מה שנדרש כדי להשיג את זה. 

יש סיבה נוספת שאני לא מצטער אם הכעסתי מישהו. הדבר הגרוע ביותר מבחינתי הוא שיקראו את הדברים שלי ויהיו אדישים אלי. שאכתוב משהו כל כך סתמי ורדוד שאף אחד לא אוהב, אף אחד לא נפגע, אף אחד לא כועס, אף אחד לא מרגיש דבר. על כל אחד שהכעסתי, יש אחד ששמח שיש מי שאומר את האמת בפרצוף. על כל אחד שנפגע, יש אחד שמתלהב מההזדמנות. על כל אחד שהרחקתי ממני, יש אחד שרוצה להתקרב. תאמינו לי שגם בעסק שלכם, עדיף לכם בהרבה למצב את עצמכם באופן מובחן ומובהק באותה המידה. מי שזה מתאים לו, ייעשה נאמן לכם יותר ויישאר אתכם. מי שזה לא מתאים לו – עדיף לשניכם כנראה שימשיך וימצא את המענה שלו במקום אחר.

אני אומר לעתים קרובות שאני מורה. זה נכון. אחד המורים שלי, דן קנדי, מכונה לעתים "The professor of harsh reality" – המורה למציאות הגסה, הלא-מעודנת, המציאות כפי שהיא. לעתים גם אני כזה. אז הנה שיעור מהמציאות:

תקופה מסויימת עסקתי באפליקציות סמארטפון שנועדו לעזור לעסקים לשווק את עצמם ביעילות במדיום החדש הזה. אשה אחת, יזמית בנשמתה ושותפה למשרד מצליח מאוד בתחום הנדל"ן בצפון, התלהבה ורכשה ממני אחת כזו זמן קצר אחרי שהתחלתי לפרסם אותן. בת משפחתה, בעלת משרד דומה, אמרה לי שהיא רוצה, אבל אחרי שתגמור לסדר את אתר האינטרנט שלה. בעלי המשרד הגדול בארץ של אותה חברה אמר לי שהוא רוצה, אבל נראה לו שהם ישתמשו בפתרון אחר שיש בו יותר אפשרויות מאשר בפתרון שהצעתי. בעלי הזיכיון הארצי של החברה הזו אמרו לי שהם מתכוונים תוך מספר חודשים להשיק אפליקציה משותפת לכל החברה.

האפליקציה של הלקוחה שלי עלתה לאוויר תוך זמן קצר. שלוש שנים אחרי, לבת המשפחה שלה עדיין לא היתה כזו (וגם אתר האינטרנט עדיין לא משהו…). גם למשרד הגדול בישראל אין אפליקציה משלו. גם לא לחברה כולה. הלקוחה שלי נהנתה שנים משליטה מוחלטת במדיה הזו. כל מי שחיפש  – מצא רק אותה. רק בשנה האחרונה הופיעו שני מתחרים קלושים על הרדאר שלה. 

אני רואה את התופעה הזו שוב ושוב. יש את אלו שמחליטים, עושים ומשיגים את התוצאות. האחרים מתמהמהים, מהססים, מתלבטים, ובסופו של דבר לא עושים – ולכן לא משיגים תוצאות. אני מלמד את המציאות הזו בתקווה שיותר אנשים יבחרו בעשייה.

טוני רובינס ורבים אחרים מלמדים כולם שאחד התנאים להצלחה הוא 'פעולה מסיבית'. הסופר רוג'ר זילאזני כתב באחד מספריו "קווה בידך האחת, עשה בשניה, שלח את שתיהן אל העולם ותראה מי משתיהן תביא לך תוצאות".

אני מאמין ביד שעושה.